אמא ובן במכולת. לבן יש שיער שטני קצוץ ומבט חכם וממזרי בעיניים, כמו לך. 
אני נועצת בו מבט עורג, שלא באשמתו. היא שולחת אותו לקנות לעצמו ארטיק. "אבל יש שם בלאגן", הוא אומר. אנחנו מחליפות חיוכים. 
"תגידי, את מאושרת?" אני רוצה לשאול אותה. אבל אני לא שואלת. 
גם כי אני מתביישת, וגם כי היא לא נראית לי מאושרת בכלל. 
בטח לא יחסית למישהי שיש לה כל מה שהייתי רוצה.