זה התחיל בכיתה ב', אני חושבת. ליאור היה צריך להציג את סיפור "תיבת נח" בדרך יצירתית כלשהי ובחר בפלסטלינה. 
הוא עשה חיות יפהפיות, זוגות זוגות, ומאז לא הפסיק. דינוזאורים, מפלצות, אנשים קטנים, ועוד אין ספור דמויות ורעיונות יצאו תחת מוחו היצירתי וידיו המדויקות והסבלניות. בבתי חולים, כשלפנינו שעות המתנה בלתי נגמרות, הוא היה מביא את השקית הוורודה עם הפלסטלינה, ומפסל בשקט ובסבלנות. דוד רשף תכנן להפגיש אותו עם אמן הפלסטלינה רוני אורן, אבל היה כבר מאוחר מדי. 
בתמונה - תערוכה מיצירותיו של ליאור, שעשו בבית ספרו.