מכירים את המשחק "מה הסיכויים?" הילדים שלי הכירו לי אותו. זה הולך ככה – בוחרים פדיחה שאחד יצטרך לעשות, ואז אומרים יחד מספר מ 1- 10. אם שניכם אומרים את אותו המספר, צריך לעשות את הפדיחה. עכשיו תנו לי לספר לכם משהו על ליאור ועל סיכויים - ליאור כונה אצלנו בבית "המזליסט". פעם שיחקנו מונופול ובכל תור של ליאור הוא נפל על איזו הפתעה. בחיי, אני לא מגזימה. כשהיה קטן הלכנו פעם לקזינו (לילדים, לא בלאס וגאס לצערי) הוא סובב את הגלגל וזכה באלף כרטיסים! אלף! עמדנו שם דקות ארוכות וחיכינו שכל הכרטיסים ייצאו מהמכשיר. עם כל הכרטיסים האלה קנינו לו כדורסל. "זה חד-פעמי, ליאורי, כמעט לא סביר", הסברתי לו. והנה, בפעם השנייה שלנו בביקור בקזינו אחר, זה קרה לו שוב! "אין, אין, אני מזליסט", הוא אמר. "נכון ליאורי. אתה באמת משהו מיוחד", השבתי והאמנתי בזה בכל לבי. יש ילדים כאלה, שהמזל נוגע בהם. 
אבל במחלה שלך לא היה לנו שום מזל. אפילו לא גרם. אולי העובדה שכמעט לא סבל, יש בה מן הנחמה או מן המזל. 
ולי יש מזל גדול, עצום, שזכיתי להיות אמא שלו. 
אלוהים, כמה שאני מתגעגעת אליך, נוצה קטנה שלי ברוח.

 

​